ביהמ"ש דחה בר"ע לביטול פסק בוררות בעניין הסכם מקרקעין

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.3.07 (כבוד השופטת ע' ברון) בה.פ. 1010/06, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול פסק בוררות.

השתלשלות האירועים

1.        בין המשיבה 1 (להלן - ערבליך) לבין המבקש והמשיבים 3-5 נחתם ביום 5.12.97 הסכם, לפיו רכשה ערבליך דירה בקומה הרביעית של בניין ברוחב תורה ועבודה 12 בבני ברק, תמורת סך של 172,500 דולר ארה"ב, כאשר במועד ההתקשרות בהסכם הבניין טרם נבנה (להלן - ההסכם). בפועל, נמנתה ערבליך על קבוצה שרכשה במהלך שנת 1994 זכויות בעלות בקרקע בבני ברק על מנת לבנות עליה בניין דירות, מתוך כוונה שכל חבר בקבוצה יהיה בעל דירה אחת. הקבוצה האמורה התקשרה עם המשיבה 4 (להלן - החברה) כדי שתבנה עבורה את הבניין, אולם לא הוצגה כל אסמכתא להתקשרות זו. יצויין כי המבקש והמשיבים 3-4 היו במועד ההתקשרות הבעלים של החברה, באופן שהמבקש החזיק ב-25% מהון המניות של החברה, המשיב 3 החזיק ב-25% נוספים והמשיב 4 החזיק ב-50% מהון המניות. כמו כן שימשו השלושה כמנהלי החברה.

2.        החברה קיבלה היתר לבניין בניין בן שלוש קומות בלבד ולמרות זאת החלה בבניית הקומה הרביעית, אלא שהבניה לא הושלמה. ערבליך, אשר על פי ההסכם רכשה דירה בקומה הרביעית, הגישה בשנת 1999 תביעה כנגד המבקש והמשיבים 3-5 ל"בית דין צדק" בבני ברק, מכוח סעיף 19 להסכם אשר קבע כי "הצדדים מקבלים על עצמם את הרב יהודה סילמן כבורר בכל הקשור לזכ"ד זה וחתימה על זכ"ד זה כחתימה על שטר בוררות". יצויין כי המשיב 4 לא היה חתום על ההסכם ולא נכח בדיונים שהתקיימו במסגרת הליך הבוררות, וכי המשיבה 1 יוצגה בהליך הבוררות על ידי בעלה, יהושע ערבליך.

3.        ביום 5.5.02 הוציא בית דין צדק מסמך שכותרתו "פסק דין ביניים" (להלן - ההחלטה הראשונה) ובו נקבע כי הואיל והמשיב 3 לא הגיע לדיון מפאת מחלה, לא ניתן פסק דין בנוגע אליו וכי על פי טענותיהם של הצדדים שכן הופיעו לדיון, הוחלט כי ההסכם בין הצדדים בטל וכי יש להשיב לערבליך את מלוא הסכומים שהתקבלו אצל החברה. עוד נקבע כי חלקו של המשיב 3 בחוב הוא לפחות 25% וחלקו של המבקש הוא לפחות 25%, כי האחרונים הינם ערבים זה לזה וכי כל סכום שהמשיבה 1 לא תוכל לתבוע מאחד מהם, תוכל לתבוע מן השני.

4.        ביום 2.6.02 הוציא בית דין צדק פסק בוררות, תחת הכותרת "פס"ד ביניים - חלקי - סופי" (להלן - פסק הבוררות), במסגרתו נקבע כי בהמשך להחלטה הראשונה, הסכום שעל המשיבה 5 ומנהליה (המבקש והמשיבים 3-4) להשיב לערבליך תמורת השבת הדירה הינו סך בשקלים השווה ל-172,500 דולר ארה"ב וכי ערבליך רשאית לפעול בדרכים המקובלות למימוש פסק הדין. יצויין כי בפסק הבוררות צויין מפורשות כי הוא ניתן "בדו"ד [דין ודברים - י.ד.] שבין גב' פסיה ערבליך, לבין חב' סילבר טאוארס וה"ה אליעזר פרידמן, חיים ביאלוסטוצקי, עו"ד יעקב גולדשטיין",

ההליכים בבית המשפט קמא

5.        לאחר קבלת פסק הבוררות, הגישה ערבליך לבית המשפט קמא בקשה לאישור פסק הבוררות (ה.פ. 699/02) ואילו המשיב 4 הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות ביחס אליו, בטענה כי לא היה צד להליך הבוררות (ה.פ. 186/02). ביום 20.6.02 אישר בית המשפט קמא (כבוד השופטת י' שיצר) את פסק הבוררות אולם בסמוך לאחר מכן קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט א' שילה) כי פסק הבוררות מבוטל ביחס למשיב 4 שלא היה צד להליך הבוררות.

6.        לאחר אישור פסק הבוררות, פנתה ערבליך ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב כדי לגבות מהמבקש ומהמשיב 3 את הכספים בהם זכתה על פי פסק הבוררות. בתגובה, הגיש המבקש לראש ההוצאה לפועל בקשה להורות כי אינו חייב לפרוע את חיובה של המשיבה 5 בטענת "פרעתי" ובסופו של יום נקבע כי יש לעכב את הליכי הגבייה עד למחיקתה של הערת אזהרה הרשומה לטובתה של ערבליך, אשר נמחקה בסופו של דבר. יצויין כי ערבליך טענה שלמרות מחיקת האזהרה, טרם שולם לה חלק הארי של החוב כלפיה.

7.        ביום 13.8.06, למעלה מארבע שנים לאחר שניתן פסק הבוררות, פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לבטלו (להלן - בקשת הביטול). טענתו העיקרית של המבקש במסגרת בקשת הביטול הייתה כי במהלך הבוררות הוא לא ידע כי המשיב 4 אינו צד להליך ולפיכך הסכמתו לחתום על "שטר הבוררין" (סעיף 19 להסכם) הינה תוצאה של תרמית והטעייה מצד המשיבה 1 והמשיב 4 וההליך בטל כולו. לטענתו, הואיל והוא מתגורר בקנדה משך מספר שנים, נודע לו על ביטול פסק הבוררות ביחס למשיב 4 רק בסמוך להגשתה של בקשת הביטול.

8.        לאחר שהגיש את בקשת הביטול, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשות לתיקונה, במסגרתן טען כי התברר לו שפסק הבוררות אינו הפסק הסופי והוא בעל תוקף של החלטת ביניים בלבד, ולפיכך האישור שניתן לו בשנת 2002 הוא בטל. עוד טען המבקש, כי מאוחר יותר אף התברר לו כי ערבליך ובעלה ערערו על פסק הבוררות אל בית דין של צדק, אשר הוציא פסק דין בערעור במסגרתו נקבע כדלקמן:

"בדין ודברים שבין ה"ה יהושע וגב' פסיה ערבליך לבין חברת סילבר טאורס ומנהליה ה"ה חיים ביאלסטוצקי ה"ה אליעזר פרידמן ועו"ד יעקב גולדשטיין, בענין תביעה כספית לחוזה על דירה ברח' תורה ועבודה בני ברק, בהמשך לפסקי דין קודמים, ולאחר שמיעת ערעורי הצדדים על פסק הדין הקודמים, החליט בית הדין.

א.    פסקי הדין הקודמים בתוקפם כדלהלן:

1.       פס"ד מיום כ"ג אייר תשס"ב לפיו החוזה שבין הצדדים בטל.

2.       פס"ד מיום כ"ב סיון תשס"ב, לפיו על הנתבעים להשיב לתובעים סך 172,500$, - נדחו ערעורי שני הצדדים על גובה הסכום.

3.       פסקי הדין מיום ג' טבת תשס"ג, י"א אדר תשס"ד, ט"ו תמוז תשס"ד, כ"ט תמוז תשס"ד, בנוגע לדירות הר' פרידמן.

ב.    בתוקפה גם עומדת ההבהרה מיום ט"ו סיון תשס"ג, כי מלבד הסכום הנ"ל אין לתובעים כל זכות שהיא במגרש ו/או בבנין."

9.        לטענת המבקש, מפסק הערעור הנ"ל ניתן ללמוד כי לאחר מתן פסק הבוררות נתן בית דין צדק לפחות שלושה פסקי בוררות נוספים, עובדה התומכת בטענתו לפיה פסק הבוררות אינו הפסק הסופי ולכן לא ניתן היה לאשרו. לאחר שהגיש את הבקשות לתיקון בקשת הביטול, הגיש המבקש בקשה נוספת במסגרתה ציין כי ניתן פסק דין נוסף, מאוחר יותר לפסק הדין בערעור, לפיו בית דין צדק החליט ליתן תוקף סופי לפסקי הדין שיצאו עד היום ולא ידון יותר בתיק זה ופסק זה מוכיח אף הוא כי לא ניתן היה לבקש את אישור פסק הבוררות הואיל והוא לא היה הפסק הסופי. יצויין כי מסמך זה, לגביו נטען כי הוא הפסק הסופי, נחתם על ידי מזכירו של בית דין צדק.